יוסף חי נ' טופלסקי בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקים, אשר לטענת התובע נגרמו לו כתוצאה מאיחור באספקת ריצוף, אותו רכש מהנתבעת. לטענת התובע, בהתאם להזמנת הריצוף מיום 19/2/09, אשר צורפה לכתב התביעה (להלן: "ההזמנה"), היה אמור הריצוף להיות מסופק תוך 21 יום, דהיינו, עד ליום 9/3/09. אולם, בסופו של דבר, הגיע הציוד רק ביום 20/4/09, באיחור של חודש וחצי.

לטענת התובע, עד לקבלת הסחורה, נאלץ לעבור מסכת ייסורים, לאור ההתעלמות מפניותיו הרבות.

התובע הוסיף כי ביום 18/3/09, הוזמן ע"י עובד הנתבעת לראות ריצוף דומה לזה נשוא ההזמנה ואולם, הריצוף לא ענה על טעמו. התובע טען כי, בגין לחץ הזמנים בו היה נתון, התפשר רק ביחס לריצוף קומת הגג והמיר את הריצוף נשוא ההזמנה, בריצוף מסוג פרקט, עבורו נאלץ לשלם תוספת של 1,800 ₪.

התובע טען כי, המדובר בריצוף שהוזמן לבית אותו בנה ואשר בהתאם לתכנון המקורי היה אמור להיכנס לגור בו ולפנות את הדירה המושכרת בה התגורר עד אותה עת, ביום 30/6/09. כתוצאה מהאיחור באספקת הריצוף, טען התובע כי, נאלץ להמשיך לגור בשכירות חודש נוסף והמציא את חוזה השכירות ואסמכתא לתשלום גם בגין חודש 07/09 בסכום של 3,500 ₪. עוד הוסיף התובע כי, נאלץ לשלם לקבלן ריצוף פיצוי בסכום של 3,000 ₪ בגין האיחור בהתחלת העבודה.

סה"כ טען התובע כי נגרמו לו נזקים בסכום כולל של 8,300 ₪ בגין תשלום חודש שכירות נוסף,תשלום לקבלן ריצוף וההפרש בגין הזמנת הפרקט.

2.לטענת הנתבעת, התובע ביצע אצלה מס' הזמנות, אשר במהלכן שינה מעת לעת כמויות ופריטים וכי למרות זאת, דרישותיו נענו במלואן. הנתבעת טענה כי, התובע בחר את הריצוף וקיבל הצעת מחיר כבר ב-12/08 ואולם למרות טענותיו לסד הזמנים בו היה נתון, ביצע את ההזמנה רק ביום 19/2/09. לטענת הנתבעת, אספקת ההזמנה התעכבה בשל נסיבות שאינן בשליטתה, והוצע לתובע במהלך התקופה שלאחר ביצוע ההזמנה לקבל החזר כספי או לשנות את סוג המוצר, או להמתין. לטענת הנתבעת, התובע בחר לשנות חלק מהמוצרים והם סופקו לו כבר ביום 22/3/09, כך שהקבלן מטעמו יכול היה להתחיל בעבודה כבר ביום זה. הנתבעת הכחישה אף את הטענה כי האיחור בריצוף הוא שהביא להוצאה לתשלום חודש שכירות נוסף, שכן,לטענתה, התובע ביצע הזמנות נוספות במועדים מאוחרים יותר (ראה נספח ב' 2 לכתב ההגנה) דבר שלטענת הנתבעת, מעיד על כך כי ממילא לא תכנן לסיים את העבודות עד סוף חודש יוני 2009. הנתבעת הפנתה לכך, שהעיכוב בקבלת ההזמנה הראשונה הוא שולי ביחס להזמנות המאוחרות יותר ואשר, לטענתה, הן שהיוו את הסיבה לעיכוב בסיום הבניה. עוד הוסיפה הנתבעת, כי התובע לא הציג כל אסמכתא לתשלום ששילם לקבלן הריצוף וכי למרות היחס ההגון שקיבל מהנתבעת, הגיש כנגדה את התביעה.

בתאריך 3/11/11 הופיעו הצדדים בפני. ביחס לטענת הנתבעת לעניין ביצוע הזמנות נוספות מאוחרות יותר, השיב התובע כי, ההזמנות המאוחרות התייחסו לסניטציה ואילו ההזמנה הראשונה התייחסה לריצוף הכללי של הבית.

דיון:

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהגישו, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה, אם כי באופן חלקי בלבד.

כבר בראשית הדברים אציין כי, בסיום הדיון הצעתי לצדדים להגיע לפשרה מוסכמת, נוכח העובדה כי מחד, אין חולק שהיה עיכוב באספקת הריצוף ואולם מאידך, לא הומצאו אסמכתאות למלוא הנזקים הנטענים. למרות דברי אלו, לא השכילו הצדדים להגיע להסדר ולשם כך נדרשת הכרעה בטענותיהם:

בהתאם להזמנה מיום 19/2/09, אמורה הייתה הנתבעת לספק את הריצוף נשוא ההזמנה, תוך 21 יום. אציין כי, בכתב ההגנה לא הכחישה הנתבעת את מועד האספקה הרשום בכתב יד על ההזמנה, או את החתימה המופיעה מתחת לרישום. הנתבעת אף תיארה בכתב הגנתה כיצד במהלך התקופה שלאחר ביצוע ההזמנה, קיבל התובע הודעה כי חלק מהסחורה מתעכב והוצעו לו חלופות. אילולא היה מועד מוסכם לביצוע האספקה, לא הייתה הנתבעת טורחת להודיע לתובע על העיכוב באספקת הסחורה.

לאור האמור, שוכנעתי כי אכן,בהתאם לרישום, ההזמנה הייתה אמורה להיות מסופקת תוך 21 יום .

טענת הנתבעת על כי המדובר בהזמנה מיוחדת המיוצרת בחו"ל וכי: "כל בר דעת יודע שלוקח שבועיים – שלוש לייצר מוצר... בין שבועיים לשלושה בים..." (עמ' 6 שורות 10-11 לפרוטוקול), אין בה כדי לרפא את המחדל שבאספקת הריצוף באיחור. כבר בעת ביצוע ההזמנה, ידעה הנתבעת אילו מוצרים הזמין התובע וככל שהמדובר במוצרים שזמן הייצור והמשלוח נמשך זמן ממושך, חובה היה על הנתבעת להודיע על כך לתובע. בוודאי שבנסיבות אלה, לא יכלה הנתבעת להתחייב לזמן אספקה של 21 יום. אדם הבונה או המשפץ את ביתו מסתמך על לוחות זמנים וזמני אספקה של מוצרים הינם חלק אינטגראלי מלוח הזמנים המתוכנן ואשר על פיו מכלכל את צעדיו.

4.יחד עם זאת, התובע לא הוכיח את מלוא נזקיו הנתבעים:

התובע לא הציג כל אסמכתא לתשלום לקבלן הריצוף. בהערת אגב אציין כי כשהסבתי את תשומת ליבו של התובע להיעדר אסמכתא, טען כי צירף לכתב התביעה אישור בעניין ואולם, לא יכול היה למצוא אישור כזה אף בעותק כתב התביעה שהיה בידיו ואף לא בין יתר המסמכים שברשותו. אציין כי, בכתב ההגנה טענה הנתבעת מפורשות, כי לכתב התביעה לא צורפה אסמכתא לתשלום כלשהו ששולם לקבלן בגין האיחור. למרות זאת ולמרות שהתובע יכול היה ללמוד מהטענה המופיעה בכתב ההגנה, כי לכתב התביעה לא צורף אישור, לא הביא התובע עימו לדיון אסמכתא לתשלום ואף לא זימן לעדות את אותו קבלן ריצוף על מנת שיעיד כי הסכום הנטען שולם לו בגין האיחור בתחילת עבודתו.

לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

לאור האמור לא הוכחה הטענה לנזק בגין תשלום נוסף לקבלן הריצוף.

5.גם לעניין הטענה כי התובע שילם סכום נוסף של 1,800 ₪ עבור החלפת חלק מהריצוף לפרקט, לא המציא התובע כל אסמכתא המעידה על כך שעלות ההזמנה אשר עמדה על סך של 30,000 ₪ הגיעה לבסוף לכדי 31,800 ₪ כנטען.

אציין כי, עיינתי אף במסמכים שהגישה הנתבעת, על מנת לנסות ולדלות מהם אישור לטענה. אולם, מלבד הנתון המופיע במסמך ה' 2 לכתב ההגנה, המתייחס לעלות פרקט, אשר עמדה בסופו של דבר על סך 3,722 ₪, לא מצאתי נתונים אשר על פיהם אוכל לקבוע כי אכן הזמנת הפרקט ייקרה את ההזמנה כנטען (אציין כי בהזמנה המקורית ניתן לראות כי הוזמנו שני מוצרים של ריצוף: האחד, כמות קטנה, בעלות של 190 ₪ והאחר, כמות גדולה, בעלות של 53.5. לא ברור לאיזה חלק מתייחס הפרקט שהוזמן לבסוף במקום חלק מההזמנה הראשונה .אולם, לכאורה, הפרקט שעלותו עמדה על סך של 78 ₪ בלבד, מתייחס לכמות הקטנה, אשר כאמור בהזמנה המקורית עמדה על מחיר יקר יותר).